למה השם לה פמפה?

למה לה פמפה?

אזור לה פמפה ארגנטינה
מדרום לבואנוס איירס, ארגנטינה, וממזרח לאזור סנטיאגו הנושק לחופי האוקיינוס הפסיפי – שוכן מחוז לה פמפה, מהמחוזות ההיסטוריים המיוחדים בארץ הדרומית ביותר של יבשת אמריקה. זהו אזור מישורי במרכז הארץ, שההיסטוריה שלו מתחילה בהתיישבות של שבטי ציידים – לקטים כבר לפני המאה ה – 12.
המישורים רחבי הידיים, שני הנהרות העצומים הזורמים בשטח הפרובינציה (הם הריו קולורדו שזורם ממזרח למערב ומהווה את קו הגבול של פרובינציית לה פמפה עם ריו נגרו; ונהר האטואל המכונה על ידי המקומיים “הנהר המלוח” – Rio Salado) ומרבדי הדשא האופייניים לאזור הפכו את לה פמפה לאזורים הפוריים ביותר ברחבי המדינה לגידול בקר לבשר. מכיוון שאנחנו מדברים על ארגנטינה, מהמדינות בהן בשר הוא כמעט שם נרדף לאוכל, ההצלחה המסחררת של פרובינציית לה פמפה בגידול בקר למאכל הפכה את האזור לאחד היצרניים והמשמעותיים בכלכלה הארגנטינאית.
עד היום, אזור לה פמפה ידוע במיוחד בזכות הבקר הטוב בעולם. לצד מרעי הפרות בשמש הנעימה, אפשר למצוא באזור גם גידולים חקלאיים כמו חיטה, תירס, שעועית, ועוד.

הקשר המשפחתי שלנו ללה פמפה
מסעדת לה פמפה, שהוקמה על ידי ערן טבצ’ניק ומשפחתו, קשורה בטבור להיסטוריה המשפחתית.
משפחתו של ערן עזבה את אירופה בשלהי המאה ה – 19, כתוצאה מרדיפות ופוגרומים שהיו אז חלק מחיי היום יום בקהילות היהודיות בכל רחבי היבשת. אלפי משפחות יהודיות היגרו לארגנטינה, על מנת למצוא מקום בו יוכלו לנהל את חייהם ולגדל את ילדיהם בשלווה וללא שינאה, אלימות ופחד.
הברון הירש סייע להתיישבות היהודית בארגנטינה ורכש אדמות ליצירת קהילה יהודית. מרבית המשפחות שהיגרו לארגנטינה עסקו בעבודות חקלאיות ועיבדו את האדמה.
בשנת 1908 הגיע לפרובינציית לה פמפה יעקוב טרוסמן, סבא רבא של ערן. הוא היה אז בן 16 וברח ביחד עם משפחתו מן הפרעות שהתחוללו בעיירה ממנה הגיע, באוקראינה.
לאחר מסע ארוך ומפרך, הגיע אל מחוז לה פמפה והמשפחה התיישבה בכפר קטן שבו קהילה יהודית – והתחילה ללמוד ולהטמיע את מנהגי המקום רווי השמש והאדמה. כך גם יעקוב הצעיר, שלמד מן הגאוצ’וז המקומיים את סודות עבודת האדמה וגידול הבקר.
כשגדל ובגר יעקוב, נישא לבחירת ליבו רוזה לבית פריזונט, שהיגרה גם היא עם משפחתה מן הפרעות באודסה והגיעה לארגנטינה. לשניים נולדו שישה ילדים, וביתם הבכורה, אליסה, היא סבתו של ערן.
החיים בכפר הקטן במרכז ארגנטינה לא תמיד היו קלים. המשפחה והילדים נאלצו להתמודד עם תקופות של מחסור ועבדו קשה כדי להתקיים בכבוד. החיים החדשים דרשו מהמשפחה הגדולה כישורים רבים, ביניהם עבודת אדמה, סלילת כבישים, ועוד. המשפחה שמרה על הצביון היהודי לאורך כל השנים, ולצד זאת אימצה את התרבות הייחודית ואורח החיים המקומי, השפה, המנהגים והאוכל, ולמדה ליהנות משתיית מאטה (Mate) וכמובן – מאסאדו טוב.
ברבות הימים, עברה המשפחה לעיר בואנוס איירס, הממוקמת צפונית – מזרחית לפרובינציית לה פמפה. בעיר הגדולה עשתה המשפחה חייל, ואליסה הבת הבכורה התחתנה עם איש העסקים מיגל פרס – פעיל ציוני ששמח להקים ביחד איתה בית ומשפחה שמשלבת בין התרבות המקומית לערכי היהדות. בבית המשפחה החדשה, אסאדו ואמפנאדאס הוגשו לצד יין קידוש משובח והטעמים האירופאיים – יהודים שזרמו לשני הצעירים בדמם ונשזרו בהיסטוריה המשפחתית שלהם, שולבו בטעמים הארגנטינאיים הנועזים.
אליסה ומיגל בנו משפחה לתפארת, ונולדו להם שלוש בנות. ביתם הבכורה היא סילביה, אימו של ערן.
בשנות ילדותו, גדל ערן על הטעמים מבית משפחת אימו: טעמים שיש בהם שילוב ייחודי של מרבדי הדשא והבקר הטוב בעולם לצד הטעמים האירופאים המסורתיים והמנחמים. את הידע בהכנת בשר לא רק למד מההיסטוריה המשפחתית שלו – אלא אפשר להגיד שאף ירש אותה, כחלק מה – DNA.
כיום, במסעדת לה פמפה, מתקיים אותו איזון רב שנים ומעורר גאווה של טעמים ארגנטינאיים אותנטיים וקצב רגוע של הבוקרים האמיתיים במרחבי האחו האין סופיים של ארגנטינה, לצד הנגיעות האירופאיות המוכרות וכל אלה, לנופי הגליל הישראלי.
מסעדת לה פמפה תוכננה עם הקצב הארגנטינאי שזורם בדמנו. היא מציעה הרבה יותר מאשר תפריטים הישר מלה פמפה, עם מנות בשר מהמעשנת המקומית שלנו, תוספות ופינוקים ייחודיים וערבים לחיך. במסעדה תגלו קצב אחר, שיאפשר לכם להתמכר לנופי הגליל המהפנטים ולטעמים הנימוחים, האיכותיים, של המאכלים שיגיעו אל השולחן שלכם.
מוזמנים לטעום ולחוות בעצמכם!